'Halah
Daf 11b
רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה 11b בְּמַחְלוֹקֶת. כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרוֹךְ כַּף רַגְלֵיכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה. אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶׁבִּפְרָט וּכְרִבִּי יוּדָה. מֵתִיבִין לְרִבִּי יוּדָה אִם בִּסְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָֽכְתִיב מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כָּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לִסְפָרֵי יִשְׂרָאֵל תְּנֵיהוּ עִנְייָן לִסְפָרֵי חוּץ לָאָרֶץ. מֵעַתָּה מַה שֶׁהָיָה דָוִד הוֹלֵךְ וּמְכַבֵּשׁ בַּאֲרָם נַהֲרַיִם וּבַאֲרָם צוֹבָה יְהוּ חַייָבִין בְּחַלָּה. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהָיָה דָּוִד מַנִּיחַ סְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְכַבֵּשׁ סְפָרֵי חוּץ לָאָרֶץ.
Traduction
Les compagnons d’études avaient supposé que lorsque les rabbins imposent l’obligation de la dîme et du repos agraire pour le terreau extérieur importé par bateau, ils imposent aussi le devoir dont il est question ici (celui de la halla), de même que la dispense énoncée en ce cas par R. Juda s’applique aussi à la halla (pour cette raison on a énoncé ici, en traitant de la halla, les obligations relatives aux dîmes et à la 7e année). En réalité, cela n’est pas; et même celui qui dispense des droits de dîme et autres imposerait ici l’obligation de la halla, parce que ce dernier devoir a été exercé dès l’entrée d’Israël en Palestine. Il est dit (2R 14, 25): Il rétablit les limites d’Israël depuis l’entrée de Hammath jusqu’à la mer de la plaine, selon la parole de l’Eternel Dieu d’Israël avait proférée par l’organe de son serviteur Jonas fils d’Amitaï, le prophète, qui était de Gath-Hepher. Il y a deux explications diverses à ce sujet par R. Hinena et R. Mena: l’un dit que les conquêtes faites par Jéroboam fils de Joas (dont parle de verset) sont les mêmes que celles de Josué; d’après l’autre, ses conquêtes se sont étendues au-delà de celles de Josué. R. Siddur a enseigné, à l’appui de l’avis émis par R. Mena, qu’en cette terre les Israélites ont passé des jours faciles (heureux) sous ce dernier règne (il y a donc eu alors une extension de territoire).
Pnei Moshe non traduit
גמ' במחלוקת. על הא דמייתי לקמיה קאי כלומר דתליא במחלוקת דר' יהודה ורבנן דמתני' דהכא דכתיב כל מקום וגו' ודריש לה בספרי פ' עקב אם ללמד על תחומי א''י הרי כבר נאמר מן המדבר והלבנון וכו' אלא אם אינו לספרי וגבולי א''י וכו' כדמייתי לקמן והן דברי חכמים ולרבות כל מקום שתכבשו ואפי' מח''ל יהיה דינו כארץ וברישא דברייתא דריש אין בכלל אלא מה שבפרט והלכך מוקי לה כר' יהודה דמתני' וכלומר דהאי כל מקום דקאמר קרא על הפרט דפרט אח''כ קאמר מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם וללמדינו על גבולי וספרי א''י שכל שהוא בתוך הגבול דוקא הרי הוא כא''י והלכך נמי ס''ל לר' יהודה במתני' דאין עפר ח''ל הבא בספינה לארץ נחשב כארץ עד שתהא הספינה גוששת בקרקע הארץ וזהו דקאמר וכר' יהודה:
מתיבין. רבנן לר' יהודה אם בספר וגבול א''י הכתוב מדבר והלא כבר כתיב מהמדבר והלבנון וכו' וזהו דרשת הספרי שהבאתי דלרבנן הוא דאתיא:
תנהו ענין לספרי ח''ל. לאותן שיכבשו אח''כ לכם יהיה ויהא נחשב כא''י:
מעתה מה שהיה דוד הולך ומכבש וכו'. וזהו סוריא יהו חייבין בחלה מן התורה ואנן קיי''ל דאין חיוב תרומה ומעשרות בסוריא אלא מדבריהם ומשני שנייא היא דהתם טעמא לפי שהיה דוד מניח גבולי א''י עצמן לכבוש אותן בתחילה והיה מכבש מקודם לאלו שהן בגבולי ח''ל והכי מסיים לה בספרי התורה אמרה משתכבשו לארץ תהיו רשאים לכבוש ח''ל והוא לא עשה כן אלא חזר לכבוש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלים לא הוריש:
'Halah
Daf 12a
הֲווֹ בָּעֵיי מֵימַר מָה דְאָמַר תַּמָּן חַייָב אוֹף הָכָא חַייָב. מָה דְאָמַר תַּמָּן פָּטוּר אוֹף הָכָא פָטוּר. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר תַּמָּן פָּטוּר הָכָא חַייָב. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל נִתְחַייְבוּ. כְּתִיב הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר י֨י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא חַד אָמַר כָּל מָה שֶׁכִּיבֵּשׁ יְהוֹשֻׁעַ כִּיבֵּשׁ זֶה. וֶחָרָנָה אָמַר יוֹתֵר מִמָּה שֶׁכִּיבֵּשׁ יְהוֹשֻׁעַ כִּיבֵּשׁ זֶה. 12a תַּנָּא רִבִּי סִידוֹר מְסַיֵיעַ לְרִבִּי מָנָא יָמִים קַלִּים עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ,
Traduction
Lorsque de la terre de l’extérieur a été importée en Syrie, elle est considérée légalement pour tous les droits comme ce dernier territoire. Si ensuite on l’a exportée de là et transportée à l’intérieur, elle devient sujette à toutes les redevances légales.
Pnei Moshe non traduit
הוי בעיי מימר מ''ד תמן חייב וכו'. אהא דמייתי לקמן קאי דפליגי ר' חנינא ור' מנא בהאי קרא דכתיב גבי ירבעם בן יואש מלך ישראל הוא השיב את גבול ישראל וגו' חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה כלומר שלא הוסיף לכבוש יותר אלא מה שכיבש יהושע ונטלו הארמים מהם הוא השיב אותן לגבול ישראל ואידך אמר שהוסיף וכיבש יותר ממה שכיבש יהושע. והשיב דכתיב לומר שהוא עשה והשיב את מה שכיבש יותר בגבול ישראל שיהו חייבים בכל מצות התלוים בארץ כמו גבול א''י עצמו ועל זה קאמר דהיו בני ישיבה רוצין לומר דהך פלוגתא דאמוראי תליא בפלוגתא דתנאי במתני' דמ''ד תמן כלומר במתני' דחייב בעפר ח''ל הבא בספינה לארץ אוף הכא חייב במה שכיבש יותר דלא יהא זה אלא כעפר ח''ל שניתוסף ובא לארץ והלכך דריש האי מ''ד שכיבש יותר ועשאן כמו גבול א''י ומ''ד תמן במתני' דפטור העפר ח''ל שניתוסף על הארץ אלא דוקא בגוששת אוף הכא ס''ל פטור שאין חיוב המצות התלוים בארץ נוהג אלא בא''י עצמה והלכך לא דריש השיב אלא כמשמעו שכל מה שכיבש יהושע ונוטלה מהם הוא חזר וכיבש והשיב אותן לגבול ישראל כך הוו בעו למימר מעיקרא:
אפילו כמ''ד וכו'. והדר דחי לה הש''ס דלא היא אלא אפילו למ''ד תמן במתני' פטור הכא חייב אף במה שכיבש יותר לפי שכיון שנכנסו ישראל. בתוך אלו הערים שהוסיף וכיבש נתחייבו בהן בכל מצות התלוים בארץ וא''כ אפי' לר' יהודה דמתני' איכא למימר דדריש כהאי מ''ד דיותר ממה שכיבש יהושע כיבש זה והשיב אותן שיהי' דין אלו ככל גבול ישראל:
תנא ר' סידור מסייע לר' מנא. היה פשיטא לי' לר' סידור דר' מנא הוא דקאמר דהשיב הוא שהוסיף וכיבש יותר והלכך קאמר דהוא תני ברייתא מה דמסייע ליה דתני ימים קלים עשו ישראל באותה הארץ דשכיבש ירבעם והוסיף על א''י שמעינן מיהת דכיבש יותר ממה שכיבש יהושע:
עָפָר חוּץ לָאָרֶץ שֶׁבָּא לְסוּרִיָּא נַעֲשֶׂה כְסוּרִיָּא. יָצָא מִשָּׁם לְכָאן נִתְחַייֵב.
Traduction
''Toutefois, ajoute R. Juda dans la Mishna, il faut que le bateau (troué et bouché avec de la terre) soit en contact avec le terroir''. R. Hagaï dit que cet avis de R. Juda est conforme à ce qu’il dit ailleurs (63)Au jour de fête, les transports étant interdits, il est permis pourtant de prendre de l'eau chez la voisine, dit la Mishna, Betsa, 5, 4. Comp. Ci-dessus, Maasser Sheni, 2, 1, fin., où il permet qu’une femme emprunte de l’eau à sa voisine, parce que c’est un objet sans valeur (de même ici, il ne suffit pas que le vaisseau touche l’eau palestinienne, mais que le terrain profite de son suc). Au contraire, dit R. Abin, cela ne paraît pas ainsi, et il semble même qu’il se contredit; car, si le vaisseau n’est pas troué de façon à ce qu’il y ait contact entre les terres, c’est la même chose que s’il l’était, et s’il ne l’est pas, les dîmes sont également dues en vertu d’une décision rabbinique, car il faut prélever l’oblation de ses produits, de même qu’on la prélève (rabbiniquement) sur les produits d’un pot de terre non troué (non en contact avec le terrain), où l’on se sert des produits d’un tel pot pour libérer ceux qui auraient poussé dans ce vaisseau. Ainsi, il a été enseigné: ''R. Juda dit que les produits d’un pot de terre non troué sont soumis à la dîme par décision rabbinique; l’oblation qu’on en prélève n’interdit pas l’ensemble auquel elle serait mêlée par mégarde, et n’entraîne pas l’oblation du 5e supplémentaire (64)(Kilayim 7, 6)''. (Selon lui, il importe peu que le vase soit troué ou non, puisqu’il ne s’agit pas d’être en contact avec le terrain, mais Eliézer: celui qui achète un pot de terre troué, situé en Syrie, même sans acquérir la terre inférieure, ni la supérieure, a fait une acquisition valable, au point d’entraîner les devoirs des dîmes et du repos agraire, fut-il suspendu sur 2 clous (sans autre contact). C’est aussi l’avis de R. Juda. Quelle différence y a-t-il entre cet exemple (où les redevances sont dues) et celui de la terre dans le bateau (non soumise)? C’est que le bateau va et vient sans s’arrêter, tandis que ce pot reste en place et peut ainsi sucer la terre.
Pnei Moshe non traduit
עפר ח''ל שבא לסוריא. בספינה נעשה כסוריא לכל דיניה ונתחייב במעשרות ושביעית מדבריהם:
יצא משם לכאן. מסוריא לא''י נתחייב בכל כא''י וקמ''ל דאף ר' יהודה מודה בהא משום דבא מיהת ממקום החיוב ואע''פ שהוא מדבריהם:
אָמַר רִבִּי יוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת. אָמַר רִבִּי חַגַּיי רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה פוֹטֵר בְּמַיִם שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי אָבִין לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלֹא מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ. לֹא הָֽיְתָה אֶת הַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת כְּמוֹ שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת. לֹא הָֽיְתָה הַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת מַעְשְׂרוֹתֶיהָ מֵהֲלָכָה תּוֹרְמִין מִמֶּנָּה עַל עָצִיץ שֶׁאֵין נָקוּב וּמֵעָצִיץ שֶׁאֵין נָקוּב עָלֶיהָ. כְּהָדָא דְתַנֵּי עָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב מַעְשְׂרוֹתָיו מֵהֲלָכָה וּתְרוּמָתוֹ אֵינָהּ מְדַמָּעַת וְאֵין חַייָבִין עָלָיו חוֹמֶשׁ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר הַקּוֹנֶה עָצִיץ נָקוּב בְּסוּרִיָּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנָה עָפָר שֶׁתַּחְתָּיו וְקַרְקַע שֶׁעַל גַּבָּיו קָנָה לְחַייְבוֹ לְמַעְשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית אֲפִילוּ נָתוּן עַל גַּבֵּי שְׁתֵּי יְתֵידוֹת. אַף רִבִּי יוּדָה מוֹדֵי בָהּ. מָה בֵינוֹ לְבֵין הַסְּפִינָה. סְפִינָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת וְזֶה בִמְקוֹמוֹ הוּא.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Hanina:lorsque notre Mishna (§ 2) impose l’obligation de la halla à une pâte pétrie avec du jus de fruits, elle se conforme à l’avis de R. Eliézer b. Juda de Bartotha (67)On trouve ce nom en (Demaï 5, 1), qui dit ailleurs (68)Mishna, (Tevul Yom 3, 4), au nom de R. Josué: lorsqu’une pâte composée de farine susceptible de devenir impure par un contact antérieur d’humidité est pétrie avec du jus de fruits et qu’elle a été touchée ensuite par un homme s’étant baigné le même jour (tboul yom), ce contact rend toute la pâte impure pour le cohen; R. aqiba dit en son nom qu’en ce cas ledit contact contamine seulement l’endroit touché, non tout le reste (ce qui est pétri avec du jus, non susceptible de propagation, n’est pas non plus considéré comme un ensemble; donc le préopinant seul la considère comme un pâte jointe et lui impose le devoir de la halla). R. Simon b. Lakish dit: la discussion n’a lieu que lorsque le contact humide propageant l’impureté a eu lieu avant de pétrir la pâte, auquel cas il s’agit de savoir si le jus de fruit condense suffisamment la pâte pour que l’impureté du contact reflue sur l’ensemble, ou non; mais au cas où la pâte a été pétrie d’abord avec ce jus, puis humectée d’eau, il n’y a pas de condensation rétroactive, et la coagulation au jus de fruits ne saurait constituer la propagation même selon le préopinant. R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: notre Mishna peut s’expliquer d’après l’avis de tous; et s’il est vrai que R. aqiba n’admet pas la jonction d’une pâte pétrie au jus pour propager l’impureté, elle suffit pour que la halla soit due.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יודה וכו'. דקתני במתני' וקס''ד דר' חגיי דטעמיה דר' יודה משום דכל זמן שאינה גוששת בקרקע. והרי היא במים לאו כנכנס לארץ חשיב העפר ומשום דמים אין בהם ממש והלכך קאמר ר' יהודה כדעתיה דר' יודה פוטר וכו' בפ''ה דביצה גבי האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן ור' יהודה פוטר במים לפי שאין בהם ממש:
א''ר אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתיה וכו'. כלומר דר' אבין השיב על ר' חגיי דלדידך דבעית למימר דטעמא דר' יהודה משום שאין במים ממש א''כ לא מיסתברא הוא אלא דהוה מחלפה שיטתיה דר' יהודה ואיפכא הוה ליה למימר הכא לא היתה אם הספינה גוששת כמי שהספינה גוששת דהרי אם משום שאין במים ממש א''כ הוה לה הספינה כמונחת בארעא סמיכתא אלא דלאו היינו טעמא דר''י הכא דלא שייך האי טעמא כ''א התם לענין תחומין ומשום שאין במים ממש בטלי לגבי העיסה אבל הכא טעמיה הויא משום דכל זמן שאינה גוששת בקרקע כמי שלא נכנסה בארץ דמיא:
לא היתה ספינה גוששת. מלתא באנפי נפשה היא דלר' יהודה אם לא היתה גוששת בדין הוא שיהו מעשרותיה מהלכה כלומר דמיהת מהלכה מדרבנן נתחייב הצומח בעפר שבתוכה ותורמין ממנה וכו' שאף עציץ שאינו נקוב דלא חשיב כארץ לענין חיוב מן התורה מדרבנן מיהת יש בו חיוב תרומה ומעשרות כהדא דתני וכו' בתוספתא פ''ה דדמאי והובאה לעיל פ''ז דכלאים בהלכה ו':
הקונה עציץ נקוב בסוריא. כלומר אפי' בסוריא שאין חיוב המעשרות אלא מדבריהם מ''מ עציץ נקוב לעולם כארץ הוא ואע''פ שלא קנה העפר שתחתיו:
וקרקע שעל גביו קנה. כלומר שלא קנה אלא העפר שעל גבי העציץ אפי' כן הרי קנה לחייבו למעשרות ולשביעית כדין הקונה קרקע בסוריא:
אפי' נתון ע''ג שתי יתידות. ואפי' אינו מונח ע''ג הקרקע אלא נתון על שתי יתידות באויר הואיל ונקוב הוא יונק מהקרקע:
אף ר' יודה מודה בה. בעציץ נקוב המונח ע''ג יתידות:
מה בינו לבין הספינה. דפליג ר' יהודה וס''ל דגוששת בקרקע בעינן וקאמר דשאני ספינה שהיא עולה ויורדת ואינה נוחה במקום אחד אבל זה במקומו הוא מונח:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה אָמַר דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּירְתוֹתָא הִיא דְּתַנִּינָן תַּמָּן רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּירְתוֹתָא אוֹמֵר מִשֵּׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פָּסַל אֶת כּוּלָּהּ. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ לֹא פָסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מָה פְלִיגִין. בְּשֶׁהוּכְשְׁרָה וְאַחַר כָּךְ נִילּוֹשָׁה שֶׁמֵּי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְהַכְשִׁיר. אֲבָל אִם נִילּוֹשָׁה וְאַחַר כָּךְ הוּכְשְׁרָה אֵין מֵי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְהַכְשִׁיר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי עְקִיבָה אָמַר תַּמָּן אֵין מֵי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לְטוּמְאָה מוֹדֵי הוּא הָכָא שֶׁמֵּי פֵירוֹת מְחוּוָרִין לַחַלָּה.
Traduction
R. Aba ou R. Hiya dit au nom de R. Josué b. Lévi: les sept espèces de liquides (eau, vin, rosée, lait, huile, miel) peuvent seuls former une véritable jonction. R. Yossé demanda: sous quel point de vue cette assertion a-t-elle été émise? Est-ce sous le rapport de l’impureté ou sous celui de la halla? Si c’est sous ce dernier apport, il va sans dire que la jonction n’est pas non plus formelle au point de vue de l’impureté; mais si c’est au point de vue de l’impureté, il se peut que pour la halla, l’avis soit différent et que la jonction soit admise? R. Yona répondit en disant qu’il s’agit de la halla, et a fortiori de l’impureté. Il se conforme en cela à ce qu’il a enseigné ailleurs, comme étant dit au nom de R. Simon b. Yohaï. D’autre part, R. Josué b. Levi dit que son avis est celui de R. Simon b. Yohaï, lequel dit au nom de R. Tarfon comme on emploi l’expression halla, aussi bien pour le prélèvement de la pâte (Nb 15, 20) que pour l’offrande pétrie à l’huile (Ex 29, 23) ou (Lv 8, 26), on en conclut que l’on pourra donner ce nom à toute pâte pétrie à l’huile; or, l’huile est l’un des 7 liquides énoncés susceptibles de propager l’impureté (il faut donc l’un d’eau pour qu’il y ait l’assemblage et l’obligation) (69)Sur un alinéa, dont le texte se trouve déjà en (Berakhot 8, 2 )..
Pnei Moshe non traduit
דר''א בן יהודא איש ברתותא היא. הא דקתני במתני' עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה אתיא כר' אלעזר בן יהודא. דתנינן תמן בפ''ג דטבול יום עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר''א וכו' משום ר' יהושע פסל את כולה דס''ל דאע''ג דמי פירות אינן מכשירין מ''מ עיסה זו שכבר הוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה הלכך אפי' נגע טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדקאמר דמי פירות עושין חיבור לטומאה עושין הן ג''כ חיבור לחיוב חלה ור''ע אומר משמו דר' יהושע דלא פסל אלא מקום מגעו דאין מי פירות עושין חיבור לטומאה ולדידיה נמי אין עושין חיבור לחלה והלכך לא מיתוקמא המתני' אלא כר''א בן יהודא משום ר' יהושע:
מה פליגין. ר''ל מפרש לפלוגתייהו דהתם דלא פליגי אלא בעיסה שכבר הוכשרה במשקה ואח''כ נילושה במי פירות דבכה''ג מי פירות מחוורין להכשיר כלומר לעשות חיבור לטומאה אבל איפכא לא לפי שאין מי פירות מחוורין הן להכשיר והלכך במתני' שאין העיסה נילושית אלא במי פירות אפי' לר' יהושע אין עושין חיבור לחלה:
ר' חייה בשם ר' יוחנן קאמר דמתני' דהכא דברי הכל היא. ואפי' לר''ע דהתם דאמר אין מי פירות מחוורין הן לענין טומאה ואין עושין חיבור להעיסה מודה הוא הכא שמי פירות מחוורין הן לענין חיוב חלה ועושין חיבור להעיסה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source